ריסקת, שברת, ודרכת עלי! עכשיו אתה מרוצה? |
|
אני יושבת בהסעה, בכיסא שליד החלון, השמש מחממת אותי, המזגן כבוי. יושבת ומכרסמת את הארטיק שבידי. מחשבות בראשי. חושבת עליך. על מה שיכול היה לצאת מזה, אבל, זה לא היה הדדי. לא ראית אותי. חשבת רק על מישהי אחרת, מישהי שהיא חברתי הטובה. ניסיתי לשנות את עצמי. אך בזבזתי את זמני. אני נזכרת בעלבות ובהשפלות שקיבלתי ממך, צמרמורת עוברת בגופי. ואז אני נזכרת בחיוכים ובצחוקים שהיו לנו ביחד והצמרמורת עוברת. אני הייתי רק ילדה קטנה, ילדה שלא עשתה שום דבר רע, ילדה שלא הבינה מדוע אתה לא מחייך אליה כמו שאתה מחייך לאחרות, ילדה קטנה ושבירה. אני זוכרת שכשהייתי חולה בבית התחננתי בפני אמא שלי כדי ללכת לבית הספר כדי לדבר איתך או רק להביט מהצד. התייחסת לכל אחת חוץ ממני. בכל יום ראיתי כמה לא אכפת לך ממני, אך לא סיימתי לאהוב אותך! אני מנסה להוציא אותך מראשי, להוציא ולשכוח, לדעת שהכל נגמר.אני רק רוצה להגיד לך כל הכבוד, אתה השפלת אותי, אתה השתמשת בי, אתה לא ידעת על קיומי, כל הכבוד, אתה שברת את ליבי! אני פוחדת לאהוב, פוחדת שזה יחזור. בגיל כזה שברו לי לב? כל הכבוד, הרסת את חיי! |
|
|
|
|
;){kind=link}