הייתי שקופה... |
|
אני רוצה לדבר על נושא אחד, ביטחון עצמי. לפני כשלוש שנים לא היה לי ביטחון עצמי. הייתי שקופה. עברו לידי במסדרון ואפילו לא אמרו לי היי, בימי הולדת שלי רק חברה שלי זכרה אותם!הייתי קטנה ובלתי ניראית!ואז הורי שלחו אותי לחוג טניס שולחן/ פינג פונג (עכשיו אני מקום 3 בארץ בגילאי 15). כולם חיבבו אותי, הביטחון שלי התחיל להעלות!התחלתי לדבר יותר, להפתח לאנשים. הגעתי לבית הספר עם חיוך על הפנים. אבל עדיין הייתי נחשבת לחננה וכולם ירדו עלי. אני עדיין זוכרת: ״מכוערת״, ״לכי תחליפי את השם״ (אמר הילד שחיבבתי), ״אין לך חברים״ ״רק אמילי חברה שלך״, ״סתומה״ ״מפגרת״... אני זוכרת הכל, אני זוכרת שציירתי בשיעור והילד שישבתי לידו כל הזמן הרעיד את השולחן, ביקשתי ממנו להפסיק אך הוא צחק והמשיך. זה גרם לי לשנוא אותו. הוא וחבריו צחקו עלי. הגעתי הביתה עם עיניים אדומות מבכי. אבל אז, כמו שאמרתי הלכתי לפינג פונג. המאמן ממש אהב אותי, וזה גרם לביטחון העצמי שלי לעלות. בכיתה ו׳ התחלתי להחזיר, ״לנקום״.אם מישהו אומר לי משהו אני מחזירה לו. או סתם מחייכת חיוך מטופש של לא אכפת לי. אנשים התחילו לאהוב אותי, לחבב.היה לי יותר קל להפתח לאנשים. כל הבנות שהחשיבו את עצמן ״מקובלות״ כבר לא ברמה שלי. גיליתי שהן סתם רכלניות (אחרי מקרים אישיים) אך, גם היו חברות טובות ואמיתיות! עכשיו אף אחד לא אומר לי מכוערת, אני כבר לא כזאת, התחלתי להשקיע בי. עכשיו אם מישהו אומר לי משהו אני ישר מחזירה לו: ״מי אתה שתדבר אלי ככה?״ ״מה אתה חש?״... יש לנו בכיתה ובשכבה הרבה חננות ואני לא מקללת אותן. אני לא רוצה שמה שקרה לי יקרה לעוד מישהו!אני מתעוררת בבוקר עם חיוך, חיוך שהשנים הרעות כבר מאחורי, חיוך שיש בנים שאוהבים אותי, חיוך שמראה על ביטחון ועל שמחה!פשוט חיוך!!! |
|
|
|
|
 | אני שמחה בשבילך שהעניינים הסתדרו לטובה :) ודרך אגב.. מקום שלישי בארץ? כבוד :) |
|
|
 | אני שמחה שזה מה שעוזר אני לצידך |
|
|
;){kind=link}