זה הסוף! |
|
אני רצה לי. העיקר להגיע. אני לא מסובבת את הראש אחורה! אני רוצה להספיק. אם אני יאחר הכל יחזור על עצמו עוד פעם! נשארה עוד דקה אחת. אני רצה הכי מהר שאפשר. לאאאא! איחרתי. דמעה זלגה מעיני. פתאום סובבתי את הראש לאחור! ראיתי בית ספר, ראיתי ילדים משחקים במגרש, ראיתי בנות יושבות ומדברות על החולצה החדשה שקנו, ראיתי ילדים משחקים מחלה (זה משחק תופסת שהמציאו ילדים מהכיתה שלי), אני רואה...אני רואה את העבר! אני מתקדמת לעבר בית הספר המלא שמחה. אני מתקרבת יותר ויותר ואז הוא נעלם! המקום העליז והמלא שמחת חיים נעלם כאילו לא היה! אני הולכת בחזרה. אני מבולבלת! פתאום אני רואה אותו! את הילד שגרם לי לאהוב את בית הספר! הילד שגרם לי לשנוא אותו! השם שלו רשום בזכרוני א י ת י! אני מתקרבת אליו והוא נעלם כלא היה! אני רצה לכל כיוון איפשרי, אני לא יטדעת מה לעשות עם עצמי! לפני כמה זמן כלום לא נעלם! עכשיו אין יותר את זה, זה הלך, זהו! זה הסוף! אהבתם?! |
|
|
|
|
 | אהבתם? לא אהבתם? איך אני ידע אם לא תגידו לי??? |
|
 | זה יפה...אבל לא הבנתי מה קרה פה...זה היה חלום, מציאות, פחד...? |
|
| זה לא היה כלום! אני סתם סיפרתי על הגעגוע שלי לבצפר הישן שלי |
|
 | אממ לא ממש הבנתי את הסיפור.. |
|
| טוב הנה הפירוש של הסיפור: אני רצה קדימה (לעתיד) אסור לי להסתקל אחורה כי אז אני יתגעגע לעבר! הקטע של האיחרתי לא אומר כלום! הדבר החשוב הוא שהסתובבתי אחורה ונזכרתי בבצפר הישן שלי! זה אומר שאני מתגעגעת |
|
| אה אוקי, עכשיו הכל ברור לי, וכן דווקא אהבתי, אי אפשר להשתלט על הגעגועים.. |
|
|
 | איך אי אפשר שלא לאהוב כתיבה כל כך יפה שלך? את כל כך מוכשרת אני רוצה להיות הילד שאהבת... |
|
|
 | מי זה אין שם? איך קוראים לך? |
|
| מי זה אין שם? איך קוראים לך? |
|
| מי זה אין שם? איך קוראים לך? |
|
| אני לא יודעת מי זה אין שם! ואני מנסה לברר |
|
| כן.. מעניין באמת! אל תדאגי, אני אעזור לך בהכל, שמעת? |
|
|
| בבקשה! תקראי את הפוסט החדש שלי.. אם את פה! |
|
;){kind=link}