עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
בין הצלליםRainsmooth criminalספירgirlBlogger
רונהcosmicBFFכוכב באפלהTigerLilyהנוצצת של הוליוודTahel
MeshiאריהThese Heavenאלונהgirle lifeאפרת
עוד מוזרה בעולם
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (1)
ארכיון
חזרתי לנקודת ההתחלה
27/09/2014 16:48
אליסה
אהבה
לפעמים צצות בראשי שאלות שאני לא יודעת את תשובתן. לפעמים שואלים אותי ואני שותקת, ולא יודעת מה לענות.
וזו אחת מהשאלות. 
מהי אהבה? 
לפעמים אני חושבת שזו אהבה בין בן לבת, ולפעמים אני בטוחה שזו אהבה בין כלב לבעלו. 
אך עכשיו אני יודעת, אני יודעת שזו מילה כוללת למיליון אהבות בין ילדה לבובה, בין אם לילדה, בין אישה לבעלה ועוד המון.
אבל, לפעמים נדמה לי, שאהבה זה מה שאני מרגישה, כלפי אחרים שלא מרגישים את אותו הדבר לגבי.
אני יודעת מה זה שיברון לב, אני יודעת מה זה התאהבות ממבט ראשון ואני יודעת מה זאת אהבה.
יש אנשים שכשאני אומרת ששברו לי את הלב כשהייתי בת 11, יצחקו וישמשיכו הלאה. ויש אנשים שיאמרו שזו לא אהבה.
אך אני יודעת שבעצם זה מה שהוא עשה לי, לפחות אז ידעתי, עכשיו  אני לא רואה אותו ממטר.
אני יודעת  מה זו התאהבות ממבט ראשון, זה לא באמת שרואים את הבן אדם ממבט ראשון. זו התאהבות שאתה לא מכיר את האופי של הבן אדם אבל יודע שהוא מתאים לך, ואתה יכול להתאהב בו גם אם ראית אותו הרבה אבל לא דיברת אפילו פעם אחת.
וכן, זה קרה לי, וזה גם יקרה לי, ולא רק לי, זה יקרה לכל אחד, כי אהבה יכולה יכולה להיות גם חיבה שתעבור ברגע, אך גם חיבה יכולה להפוך לאהבה שתצמח ותהפוך למשהו יותר גדול ויותר עוצמתי.

אחת המטרות של הבלוגר היא לפרוק, אבל עכשיו לא פרקתי ואני רוצה.
אני רוצה לספר עליו, על ההוא עם הקוביות המהפנטות, עם הפנים הסבירות, אבל בעיקר על ההוא שגרם לי להתאהב בו, שוב.
הוא מצחיק, חכם, חתיך, בא ממשפחה טובה, ספורטיבי, גדול ממני בשנה, אבל...
אני לא יודעת למה אבל משהו בי עוצר אותי, משהו קטנטן שגורם לי להסס לגביו. אני לא יודעת אם זה בגלל שהחברה שלי אמרה לי שיש לו פנים מכוערות ועשתה פרצוף של לא מבינה מאיפה הבאתי את זה שהוא חתיך. או שאולי זה בגלל שהוא פשוט גדול ממני בשנה, כתבתי פשוט? טוב אז זה לא פשוט, כי הוא מתנהג כאילו הוא גדול ממני ויותר מנוסה ממני. זה נראה כאילו הוא מנסה להתחיל איתי אבל אני לא בטוחה. זה בעצם מה שהתחיל למשוך אותי אליו, זה שהוא שואל אם אני באה לשם? לשם? או לשם? לפניו הייתי מהאלה שרצות ומתלוננות, ועכשיו? טוב עכשיו אני הכי מהירה בשכבה בריצה. אולי עוצר אותי דווקא הקטע שהוא לא איתי בבית ספר. או שאולי כלום לא עוצר אותי ואני מאוהבת סופית?
חזרתי לנקודת ההתחלה, שבה אני יושבת ומקלידה אבל לא מבינה מה לעשות בהמשך.


2 תגובות
סתם עוד פריקה קטנה
14/09/2014 21:03
אליסה
אז כן, גם אני לפעמים נשברת.
גם לי לפעמים נמאס מזה.
גם אני רוצה לפעמים ללכת לישון ולא להתעורר.
אבל ההבדל ביני לבינך זה שאני אוספת את עצמי וקמה,
אבל את...
את ממשיכה לישון.
אז אולי את חברתי, חברתי לכיתה כי בכללי אנחנו לא מתראות ואין לנו קשר.
אבל אולי תסבירי לי למה?
למה את רוצה צומי?
את כזאת או שאת רוצה שפשוט יתתחסו אלייך?
ועוד שאלה, קטנה.
למה את תמיד מחפשת את הרע שבאחרים, ולא את הטוב שבך.
אז מה אכפת לך אם אני צריכה חזייה או לא?
מה אכפת לך אם יהיה לי מחשב או לא?
זה מציק לך? או שאת סתם מקנאה בי?
אז אולי אני יותר טובה ממך במשהו, ואולי...
לא. אני לא יודעת למה את עושה את זה.
ולא רק לי.
את תמיד מחפשת להציק, לשאול שאלה לא במקום.
אז אולי את פשוט מקנאה?!
(אלו שתי בנות שהייתי חייבת לפרוק  עליהן)

0 תגובות
בסופו של דבר, אני אקרוס
15/05/2014 07:19
אליסה
המילים מתבלבלות השורות מסתבכות כאילו שלא רוצות שאומר, כאילו רוצות שאסתיר הכל, כאילו שרוצות שאשמור הכל בליבי.
למה כל כך קשה לי לכתוב עליך? למה אני לא כמו כולם? למה רק לי יש סיבוך אהבה אחד גדול? שאלות רבות מציפות אותי וכולן נשארות ללא תשובה. ללא פתרון. למה אני מרגישה שכל חיי מסתובבים סביב שני אנשים?! למה לפעמים נדמה לי שאני אוהבת יותר מדי חזק, יותר מדי בשביל מישהי כמוני. אני לא מצליחה להחזיק הכל על גבי, פשוט לפעמים נדמה לי שבסופו של דבר אני אקרוס, אתפרק לחלקיקים שיעופו באוויר ואף אחד לא ישים לב אליהם וכולם ימשיכו לחיות את חייהם. אולי אז אני אבין שאני לא אמורה לאהוב. שאני אמורה לחבב. לחבב. אני משננת בראשי במקום את המילים באנגלית למבחן הקרב. לפעמים אני חושבת שאני כבר לא בן אדם, שאני מכונה. הרי איך הייתי שורדת את כל זה? את המבחנים? את המורים? את המשפחה? את החוגים? ואותם?!
פשוט. לפעמים נדמה לי. שבסופו של דבר.
 אני אקרוס!
1 תגובות
אני חייה באשליה שאני עצמי יצרתי
09/05/2014 17:46
אליסה
אהבה. 
כל כך הרבה פירושים יש למילה כל כך קצרה.
בשביל מישהו זוהי אהבה בין ילדה לאמא, אולי זוהי דווקא אהבה בין ילד וכלבו הנאמן, זוהי יכולה להיות אהבה בין ילד וילדה. אך מה קורה שזוהי אהבה בין "אקס" ל" אקסית"?
את זה אני בעצמי מנסה להבין...

כל סיפור האהבה הזה התחיל לפני שנתיים, בחופש הגדול, כשסיימתי את כיתה ה'.
אז, הייתי מאוהבת בילד שלא אהב אותי בחזרה. ילד שאפשר להגיד בפשטות, היה האהבה הראשונה שלי. אז בקיץ טסתי לשבועיים בחו"ל עם הקבוצה שלי בטניס שולחן ושם פגשתי עוד מישהו. זה היה ילד חמוד שבסופו של דבר הציע לי חברות, הסכמתי. חיבבתי אותו, הוא היה מצחיק וסבבה אבל כעבור כמה שעות הבנתי שאני רוצה להפרד ממנו. בסוף הטיסה איבדנו קשר ואני נשארתי עם המחשבות על מה שעשיתי. אבל הכל חזר לקדמותו ואני המשכתי לאהוב את הילד שלא אהב אותי. עברה שנה, סיימתי את כיתה ו' וכמעט שכחתי את "יואב" הילד מהטניס. כמובן שלפעמים הייתי רואה אותו בתחרויות וזה היה גורם לי להרגיש הרגשת גועל אך אחרי התחרות הכל נשכח. אבל את "איתי" הילד שהיה בשבילי הכל, לא הצלחתי להוציא מהראש. עד למחצית השנייה של כיתה ז'. יואב הצטרף לקבוצה שלנו. בהתחלה לא ידעתי מה לומר אבל אחרכך אפשר לומר שדי התחלתי לחבב אותו. היינו מדברים *לפעמים*
ואני מדגישה את לפעמים. אבל רוב הפעמים כשהייתי מגניבה אליו מבט הייתי רואה שהוא מסתכל עלי והייתי משפילה מבט.
טוב, פה זה לא נגמר. לפחות לא כשגיליתי שהוא ושתי חברות שלי היו ביחד ביחד ביסודי (אני בבית ספר שבאים אליו ילדים מהרבה בתי ספר שונים) אחת החברות אמרה לי שהוא ילד מעצבן ומגעיל והשנייה אמרה שהוא ידיד טוב אבל לא ממש חתיך, אפשר לומר שהוא נראה כמו ערס. אני לא יודעת מה לעשות. אני חייה באשליה שאני עצמי יצרתי.
0 תגובות
חזרתי ובגדול
03/05/2014 19:30
אליסה
אני לא יודעת אם אתם מכירים אותי או לא.
אני לא יודעת אם אתם רוצים לקרוא את הבלוג שלי או לא.
אני לא יודעת עליכם כלום.
לעומת זאת, עכשיו אתם יכולים לדעת עלי כמה דברים.
היה לי בלוג בתחילת השנה (הבלוג הזה) והחלטתי לסגור אותו כי לא היה לי זמן וחשק לכתוב בו.
עכשיו חסר לי כל הקטע של הכתיבה.
החלטתי לחזור.
וחזרתי כבן אדם אחר לגמרי. 
אם לא קראתם את הבלוג שלי אני רוצה לספר לכם כמה דברים עלי:
אני מציירת, ולא סתם מציירת יש לי מורה פרטית וכולם כולל כולם אומרים לי שאני "ציירת מלידה".
אני שרה, נו אתם יודעים במקלחת וכאלה.
אני אוהבת לכתוב, ויוצא לי דווקא לא רע.
ויש לי גם תחביב מיוחד, אני שחקנית טניס שולחן. ומקום שני בארץ זה לא כלכך רע.
החיים שלי די מושלמים חוץ ממשהו אחד או יותר נכון ממישהו אחד, אבל תכלס למי בחיים אין את ה"מישהו" הזה.
קראתם? הגבתם? נתראה בפוסט הבא...
1 תגובות
היית חברתי הטובה...
20/10/2013 18:47
אליסה
לא תמיד היית לצידי. תמיד צחקת עלי, חשבת שאת יכולה, שאני לא נעלבת. את אף פעם לא צחקת מכל הלב. את תמיד שיקרת לי. אמרת שאת עסוקה, הבאת תירוצים. לא חשבת עלי, חשבת על עצמך. הטלפון שלי תמיד היה בלי קול, וכשבדקתי אם שלחת לי הודעות גיליתי מסך ריק. החלטתי ליזום את השיחות, אני תמיד הייתי הראשונה שכותבת את ה״היי״, רק אני. לא תמיד ענית, את ראית את ההודעה, אך החלטת שאני לא חשובה לך. את אף פעם לא האמנת בי, תמיד צחקת עלי ליד כולם. ניסיתי להראות חזקה בזמן שבפנים אני מתפרקת. חייכתי, צחקתי ובתוך תוכי בכיתי וצעקתי. חשבת שאין לי רגשות. חשבת שאת יכולה, שיש לך את הזכות. את שיקרת לי! את היית חברתי הטובה; (
3 תגובות
מרגישה כמו הסתיו
18/10/2013 18:14
אליסה
בזמן האחרון אני מרגישה שונה. מרגישה שאני אחרת. כולם אומרים לי את זה. כל יום אני מתנהגת בצורה שונה, ממש כמו הסתיו. לפעמים אני חצופה ולפעמים שקטה, לפעמים אני שמחה ולפעמים עצובה, לפעמים אני מוזרה ולפעמים מגניבה, כל יום משהו חדש. למשל אתמול לא סבלתי ילד אחד והיום אין לי בעיה איתו. אני ניהית מוזרה. יום אחד אני מדברת עם כולם ויום אחר אני מתרחקת מאנשים. אני מרגישה כמו הסתיו, עדיין לא מצאתי את המקום השקט שלי. מה לעשות?
2 תגובות
שיר שכתבה ״עוד מוזרה בעולם״
13/10/2013 14:45
אליסה
הולכת ברחוב, הגשם מטפטף על ראשי, שערי מתנופף ברוח הקרירה, לא אכפת לי להרטב. חולפת על ידי בתים, שומעת צעקה זועקת, אחר כך דממה, לפתע צחוק מתגלגל שנחלש בכל רגע, אני חושבת שזה עבר, שזה לא יקרה יותר, שאת השתנת. הימים היפים נשארו מאחור, שהכל שקרים, ומה שהיה נגמר. ימים חלפו והאושר איתם, אני כבר בוגרת, ופוחדת מכל דבר, המילים של כולם פוגעות כל כך. עוצמת את עיני ומדמיינת אותך.
6 תגובות
ריסקת, שברת, ודרכת עלי! עכשיו אתה מרוצה?
11/10/2013 13:04
אליסה
אני יושבת בהסעה, בכיסא שליד החלון, השמש מחממת אותי, המזגן כבוי. יושבת ומכרסמת את הארטיק שבידי. מחשבות בראשי. חושבת עליך. על מה שיכול היה לצאת מזה, אבל, זה לא היה הדדי. לא ראית אותי. חשבת רק על מישהי אחרת, מישהי שהיא חברתי הטובה. ניסיתי לשנות את עצמי. אך בזבזתי את זמני. אני נזכרת בעלבות ובהשפלות שקיבלתי ממך, צמרמורת עוברת בגופי. ואז אני נזכרת בחיוכים ובצחוקים שהיו לנו ביחד והצמרמורת עוברת. אני הייתי רק ילדה קטנה, ילדה שלא עשתה שום דבר רע, ילדה שלא הבינה מדוע אתה לא מחייך אליה כמו שאתה מחייך לאחרות, ילדה קטנה ושבירה. אני זוכרת שכשהייתי חולה בבית התחננתי בפני אמא שלי כדי ללכת לבית הספר כדי לדבר איתך או רק להביט מהצד. התייחסת לכל אחת חוץ ממני. בכל יום ראיתי כמה לא אכפת לך ממני, אך לא סיימתי לאהוב אותך! אני מנסה להוציא אותך מראשי, להוציא ולשכוח, לדעת שהכל נגמר.אני רק רוצה להגיד לך כל הכבוד, אתה השפלת אותי, אתה השתמשת בי, אתה לא ידעת על קיומי, כל הכבוד, אתה שברת את ליבי! אני פוחדת לאהוב, פוחדת שזה יחזור. בגיל כזה שברו לי לב? כל הכבוד, הרסת את חיי!
0 תגובות
עטיפה-מכסה את מה שהאדם באמת שווה
07/10/2013 16:38
אליסה
אם אני ישאל מישהו מה הוא מעדיף: ״חבר/ה עם אופי טוב או עם יופי?״ כולם יענו לי אופי! אבל כאשר אתם באמת מבצעים את הבחירה אתם בוחרים יופי! למשל אף בן לא יציע חברות לילדה עם אופי טוב אך בלי יופי, זאת עובדה! אני מכירה מלא בנות יפות עם אופי מזוויע של פרחות, פקאצות! אני אף פעם לא ישפוט בן אדם על איך שהוא נראה! אז לסיכום, יופי=עטיפה שמכסה את מה שהאדם באמת שווה! נ.ב- קרתה לי פאדיחה בבית הספר, מי שרוצה לשמוע שיכתוב פאדיחה בתגובות!
4 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »